חדש בבית אלה

קורסי התמקדות חדשים נפתחים...

הרשמה

רוצה להתעדכן?
הירשם/י לניוזלטר החודשי!

על הקלות הבלתי נסבלת של הקיום

 "היכולת לחוש כי מאחורי כל דבר שאפשר לחוות נמצא משהו שמוחנו אינו מסוגל לתפוס. משהו שיופיו ונשגבותו מגיעים אלינו רק בעקיפין ובהשתקפויות רפות, זוהי דתיות, במובן הזה אני דתי".
אלברט אינשטיין

הבוקר כשהגעתי לים, פגשתי במקרה את אלוהים. אולי לא במקרה.
בהתחלה ראיתי התקהלות של אנשים. כשהתקרבתי ראיתי שהם מנסים להחיות אדם שטבע.
החלק הסקרן שבי רצה להתקרב. החלק השקול שבי יעץ לי לשמור על מרחק.

הייתי בדרך להליכת בוקר ספורטיווית. שאלתי את עצמי: מה עכשיו? להמשיך ללכת כאילו הכל כרגיל? לעמוד בצד ולעשות משהו? האם יש משהו מועיל שאני יכולה לעשות?

הסתכלתי סביב ושמתי לב שהעולם ממשיך להסתובב כהרגלו: במרחק כמה עשרות מטרים אנשים שיחקו מטקות, שתו קפה, שיחקו עם ילדיהם. חייו של אדם אחד תלויים בין שמיים וארץ, חייה של משפחה שלימה עוד מעט משתנים ללא הכיר והחיים ממשיכים.

המשכתי להתבונן מרחוק והיה די ברור שהמאמצים להצילו עלו בתוהו. האדם הזה סיים את חייו, כך ללא הכנה מוקדמת. התחלתי לחשוב על האנשים שעוד מעט יגלו שאיבדו אותו. חשבתי על אמא שלו, מה יהיה עליה... ואולי יש לו אישה, ילדים.. מה יהיה עליהם...

ואז...

מצאתי עצמי מתפללת.
אמרתי בתוכי: "בבקשה..." בבקשה תשמור על כל מי שהאדם הזה יקר לו. תחזיק להם את היד... "בבקשה..." לא הצלחתי למצוא בתוכי מילים מדוייקות אז פשוט חזרתי על המילה "בבקשה". מה כבר אפשר לבקש? נחמה.. תמיכה.. מרגוע.. אף מילה לא הרגישה מספיקה .

עמדתי מול הים הנהדר והאכזר והייתה נימה של תחינה בלב שלי תחינה וכניעה והכרה בכוח הזה שיכול להביא חיים ולקחת חיים וכל מה שנשאר זה להכיר בקיומו.

אחר כך התחלתי ללכת והמשכתי לבקש ושאלתי את עצמי: "למי את מתפללת? ממי את מבקשת עזרה?"

כל חיי ראיתי עצמי כאדם חילוני. אנני מקיימת מצוות של דת כזאת או אחרת. אני מקפידה על החופש שלי לבחור את הדרך שבה אני מקיימת את הערכים שלי.

אז ממי אני מבקשת עזרה ברגע כזה?

נזכרתי ברגע שבו התפללתי בפעם הראשונה. היה זה היום שבו הבן הבכור שלי התגייס לצבא. מצאתי עצמי מתמודדת עם משהו שהרגיש " גדול ממני". אם עד עכשיו הייתה בי אשלייה שאני יכולה לשמור עליו, האשלייה הזאת לא יכלה לעמוד עוד במבחן המציאות. היה זה רגע של הכרה בגבולות היכולת שלי. מתוך מצוקת הדאגה לשלומו, מתוך הצורך לשמור על שלוות נפשי, מצאתי עצמי מחפשת מישהו או משהו שיהיה גדול וחזק ממני שישתתף איתי, שיתמוך בי, שיעזור לי לשמור על ילדי. וכך בלי שום הכנה ורקע המצאתי לעצמי תפילה של בקשה: בבקשה תשמור לי עליו. תשמור על גופו ועל רוחו וגם על גופם ורוחם של חבריו מן הצד הזה ומן הצד השני ועל האימהות שלהם....
כך הייתי מבקשת ומדמיינת את פניו היפות מחייכות אלי.

הבן שלי היום כבר אחרי צבא. שנינו שרדנו את התקופה הזאת בשלום. אני לא יודעת אם הייתה זו תפילתי ששמרה עליו. כך או אחרת היא היוותה עבורי מקור לנחמה.

אז מי זה "אלוהים" שאנחנו פונים אליו בשעת מצוקה או צרה? האם יש לו פנים? רצונות? ציפיות? ערכים?

לאלוהים שלי אין פנים או גוף. הוא גם גבר וגם אישה. הוא לא מבדיל בין אנשים על פי דת גזע או מין. אין לו ציפיות או רצונות ולכן הוא גם לא מתאכזב ולא עסוק בהטפת מוסר או נקיטת עונשים.

האלוהים שלי פשוט נוכח ומעביר את המסרים שלו באמצעות תופעות של  טבע כמו גאות ושפל, חילוף עונות השנה, מחזוריות של לידה, חיים ומוות.

כשאני משכילה להתבונן ולהקשיב אני מקבלת מכל אלה מידע, תמיכה והשראה.

האלוהים שלי הוא לא שלי. הוא של כל מי שרוצה להאמין במשהו גדול, נשגב, חומל ובעל משמעות.

אז עכשיו, בימים האלה שבין יום זיכרון אחד למשנהו, אני מתפללת בשבילי ובשביל כל מי שמתגעגע למשהו שהלך,"בבקשה"...  
אנא, שלא נישאר לבד, שנדע להושיט יד, שנלמד להיפרד ממה ומי שכבר אננו, שנמצא נחמה, שנדע לשמוח עם כל הטוב שיש.  

נכתב בתאריך 21 באפריל 2012, בין יום הזיכרון לשואה ליום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל.

 

 

 

 

+ הוספת תגובה
   (5 תגובות)
שם
דוא"ל

 
כותרת
הודעה
1. מרגש ומעצים [ל"ת] מאת דורין
2. אהבתי מאוד!! [ל"ת] מאת יפעת
3. תודה ששיתפת מאת מורן

מרגש , אמיתי עד מאוד. כל הכבוד לך שבתוך האירוע ידעת לבודד עצמך ולצאת עם תובנות מחודדות ןמעשירות.

פורסם על ידי מורן

4. מקסים! מאת עילית זך

אני חווה רגעים אלה כרגעי תפילה, אמפתיה, עזרה. שמחה על האנושיות וניסיון לא להיות אדישים לאחר....

פורסם על ידי עילית זך

5. מסכים מאת אלישי וויין

בשבילי אלוהים הוא המימד המחבר את הכל להכל, לאחד. הוא מלא אהבה, חוכמה ורוך.

פורסם על ידי אלישי וויין

חגית ספנסר | רח' השניים 6, כרכור | 052-8916931 | chagit@beitella.co.il | www.beitella.co.il