התמקדות בהריון ובלידה

מזל טוב. את בהריון. איך את מרגישה? שמחה... נרגשת... אולי גם קצת חוששת... דואגת...

מה עושים? איך מרגיעים את המחשבות? איך מכילים את כל מה שמרגישים? איך שומרים על איזון בין עשייה להוויה? איך מייצרים מקום שקט ובטוח בתוך כל רעשי הרקע שמסביב.

גישת ההתמקדות מציעה לך  דרך פשוטה ובעלת עוצמה להרגעה ואיזון באמצעות הקשבה עמוקה ורגישה לעולמך הפנימי, ללא מחיצות או שיפוטיות.

תהליך ההתמקדות מטפח מודעות גופנית, ונפשית התורמים באופן משמעותי לחוויה בריאה של הריון ולידה.

בתהליך ההתמקדות אינך צריכה "לעשות" דבר. נהפוך הוא...

את מוזמנת למצוא תנוחה נוחה, להפנות את תשומת לבך אל גופך... ולהתחיל לשים לב לתחושות שהגוף מייצר. תחושת הגוף נושאת בתוכה משמעות המבקשת להתגלות.

ההקשבה שלך לתחושות הגוף תהווה דרך יעילה להתמודד עם פחדים, מועקות ואי נוחות ולייצר איזון, רגיעה וביטחון.

והנה כמה סיפורי מקרה לדוגמה: (כל השמות שונו כדי לשמור על פרטיות)

התמקדות בהריון

מזל נמצאת בחודש השמיני להריונה הראשון. בזמן האחרון היא מוצפת בפחדים וחששות מן הלידה. היא שוקלת להזמין תור לניתוח קיסרי... כדי להימנע מחווית הלידה. מזל חווה בלבול רב, ותחושה כללית של חוסר שליטה בחייה. היא רוצה "להחזיר לעצמה את הביטחון והשליטה".

בתהליך ההתמקדות, מזל מוצאת תנוחה נוחה, ומפנה את תשומת הלב אל גופה עם השאלה "איך הגוף שלי חש בקשר לכל הנושא הזה של ההיריון והלידה..."

ההתמקדות מעלה את התחושות הבאות:

"באזור הראש יש תחושה של עומס. המון מחשבות מתרוצצות וקולות שאומרים משפטים כמו "אני לא אעמוד בזה... זה קשה מידי....”

באזור מקלעת השמש יש תחושה של רעד פנימי... זה קשור לבהלה...

באזור הגרון יש גוש... משהו רוצה לבכות...

אזור החזה חש כבדות... מועקה... בדידות גדולה...

אזור האגן חש ניתוק. כאילו אינו מחובר לשאר חלקי הגוף... תחושת ריחוק... אולי גם כעס... איך לא משתפים אותי בהחלטות....

והעובר... הוא היחידי שמרגיש רגוע... מבקש לסמוך עליו... ושגם אני אירגע...."

מזל מייצרת בתוכה נוכחות של הקשבה וקבלה לכל החלקים שעולים. אזור בית החזה מבקש תשומת לב נוספת. תוך כדי התמקדות בבית החזה עולים געגועיה של מזל לאימה אותה איבדה בגיל צעיר ותחושת היתמות שמלווה אותה מאז. העצב שהיה כלוא בגופה זמן רב מבקש קבלה... וביטוי... מזל מרשה לעצמה לבכות את העצב באופן חופשי. "משהו" בפנים נרגע. עולה משאלה: למצוא דמות תומכת שתלווה את מזל בהמשך ההיריון וגם בלידה. דמות אימהית, מקבלת ומכילה שתיתן למזל מקום בטוח להרגיש, לחוש ולהיות אמיתית ובכך לאפשר למזל לגדל את איכות האימהות בתוך עצמה.

מזל מאמצת את גישת ההתמקדות כדרך לתרגל בתוכה מיומנות של הקשבה, קבלה והכלה פנימיים. היא שואבת עידוד רב מן התקשורת שנוצרה בינה לבין העובר שלה המשדר לה אמונה ביכולתה ללדת. בנוסף, כמענה על המשאלה שעלתה בהתמקדות, מזל בוחרת דולה שתלווה אותה בהמשך הדרך.

משוב לתהליך. מזל המשיכה לתרגל התמקדות במהלך ההיריון. (וגם בלידה...) בשבועות הראשונים לתהליך, מזל לקחה לעצמה את הזמן לו הייתה זקוקה כדי לגבש את הדרך שהתאימה לה ללדת. במהלך הזמן הזה מזל הקשיבה לכל הקולות הפנימיים שעלו . קולות של פחד שרצו לברוח... וגם קולות של אומץ ואמונה שביקשו לפגוש ולחוות. ההחלטה על אופי הלידה התגבשה לקראת סוף ההיריון. מזל החליטה "לקפוץ למים" וללדת לידה ואגינלית עם "גלגל ההצלה" של משכך כאבים (אפידוראל). כל זאת בליווי תומך של דולה מסורה ואמפטית.

חווית ההיריון והלידה של מזל ממשיכה להדהד בתוך חייה כחוויה של התבגרות, מפגש מעמיק שלה עם עצמה, לקיחת אחריות ותחושת עוצמה.

התמקדות בלידה

כולנו למדנו כבר שהלידה היא תהליך ש"קורה מעצמו אם לא מפריעים לו...". ושהרפייה עוזרת להפרשת אוקסיטוצין ואנדורפינים ובכך מקדמת ומקילה על תהליך הלידה. נשים רבות שואלות: "איך עושים את זה" ? איך מרפים את הגוף ובעיקר את המחשבות? איך עוזרים לגוף להוביל את התהליך הטבעי מבלי להפריע לו על ידי מחשבות של דאגה, כעס, מרמור או אשמה...?

הלידה של איילת התחילה באמצע הלילה עם צירים חלשים שהעירו אותה משנתה. איילת התעוררה ברגשות מעורבים: התרגשות וגם פחד... היא הייתה כבר בשבוע 42 להריונה ומאד חיכתה ללידה שלה. איילת קמה והתחילה למדוד זמן... די מהר הסתבר לה שעוד מוקדם. הצירים היו חלשים ומרוחקים זה מזה. איילת שלא יכלה כבר לחזור ולהירדם "העבירה את הזמן" בסידור ארונות...

בהדרגה, הצירים הלכו והתחזקו ונעשו צפופים יותר ואחרי הצהריים איילת ובן זוגה החליטה לנסוע לבית חולים. הם היו בטוחים שאחרי כל כך הרבה שעות של צירים (מעל 12 שעות) הם כבר בוודאי באמצע דרך הלידה (ציפייה: "לפחות 5 ס"מ פתיחה..." )

איילת נבדקה עם הגיעה לבית החולים ולאכזבתה הרבה גילתה שהפתיחה היא רק 2 ס"מ...

מה עובר על אישה שמגלה אחרי שעות ארוכות של צירים שהפתיחה עוד "קטנה"...

אכזבה? ייאוש? תסכול? כעס? מן הסתם גם וגם וגם...

עלתה שאלה: האם להישאר בבית חולים ולחכות שם שהלידה תתקדם, או לחזור הבייתה ולהמתין בבית? (תוך כדי כך שמנו לב שמאז שאיילת הגיעה לבית החולים הצירים הלכו והתרחקו... הלכו ונחלשו...)

איילת תרגלה במהלך ההיריון את גישת ההתמקדות, כך שהשפה הייתה מוכרת לה. הצעתי לה להתמקד במה שקורה עכשיו בגוף שלה, ולבדוק דרכו מה הכי נכון לה. איילת הזמינה את הגוף להעלות את התחושה של איך הוא מרגיש עכשיו בהקשר ללידה.

הגוף "סיפר":

יש תחושה של עייפות גדולה. בעיקר ברגליים ובראש. חלק זה אומר "אני לא יכול יותר..." "אני חייב לנוח..."

יש תחושה של מועקה באזור החזה. חלק זה מרגיש תערובת של תסכול, כעס וייאוש. הוא שואל בכעס " למה "זה" לא מתקדם"? (הלידה...) החלק הזה מבקש רשות לבטא בקול את מה שהוא מרגיש. שיתנו לו להיות נוכח.

בתחתית הבטן נחבאת לה תחושת דאגה (כמו דגיגים קטנים) "אולי משהו לא בסדר איתי?

ויש ברקע גם איזה קול "אולי אני לא מספיק טובה... אולי אני עושה משהו לא נכון..."

חלקים אלה מבקשים עידוד. שמשהו יגיד ש"הכל בסדר, שאני בסדר...."

איילת פונה אל העובר שלה ובודקת איתו איך הוא מרגיש וחש. העובר זז בבטן באופן מוכר ונעים ומעביר מסר של שקט וביטחון.

איילת מפנה אל הגוף את השאלה "איפה הכי נכון לי להיות עכשיו בהתחשב בכל החלקים הפנימיים"?

התשובה שעלתה נתנה הרבה מידע לגבי מה שאיילת צריכה:

כן, יש משאלה לצאת מבית החולים ואולם, כדי להימנע מנסיעה ארוכה הבייתה, הייתה העדפה לנסוע לבית ההורים שגרים בקרבת מקום ושם להיות בעיקר במים. ומשאלה נוספת: להזמין חברה טובה בעלת ניסיון (אמא לשני ילדים) שתהיה איתה, תגיד מילים מרגיעות ומעודדות, תתמוך במגע, תעזור ליצור מרחב של ביטחון ושלווה.

איילת נסעה לבית ההורים, שם חיכתה לה חברתה הטובה. את השעות הבאות היא חילקה בין האמבטיה, במים, לבין הכדור, מאפשרת לגופה להוביל את התנועה. כאשר חזרה איילת לבית החולים כעבור מספר שעות, כבר הייתה באמצע תהליך הלידה.

תהליך הלידה של איילת התקדם לאיטו עד לסיומו המוצלח – לידתו של תינוק בריא שהונח בזרועותיה. מידי פעם היו משברים במצב הרוח ובאופטימיות כמו שקורה בכל לידה. בכל פעם שאיילת שמה לב שהמחשבות "לוכדות" את תשומת ליבה, היא חזרה אל הגוף באמצעות תהליך ההתמקדות. זה הפך לעוגן של ביטחון עבורה.

משוב לתהליך. הלידה של איילת מהווה מבחינות רבות דוגמה ללידה ראשונה: איטית, מפתיעה, מציפה רגשות ותחושות בעוצמה רבה... ומעלה את השאלה "איך מתמודדים עם צירים שעות רבות? עם העייפות? עם המחשבות שמתגנבות ומאיימות להשתלט?

ההתמקדות היוותה עבור איילת עוגן שבאמצעותו יכלה בכל פעם מחדש להתחבר אל הגוף, לבדוק שוב ושוב מה נכון לה בכל רגע ולשאוב ביטחון מחוכמתו להוביל את תהליך הלידה.

סיכום: בתהליך ההתמקדות האדם מוזמן להקשיב לכל החלקים הפנימיים "ללא משוא פנים" תוך כדי יישום המסר שלכל אחד מן החלקים הפנימיים יש כוונה טובה עבור אותו אדם וחשוב לגלות כלפיו קבלה ואמפטיה. אווירת הפתיחות והאמון שנוצרת בתוך האדם בעקבות ההתמקדות, מאפשרת לכל החלקים הפנימיים "להשמיע את קולם" ולתרום את תרומתם ל"דיון הפנימי" כך שבהדרגה מתגבשת החלטה המלווה בתחושה של רגיעה פנימית ושלמות.

ההיריון והלידה מהווים הזדמנות למפגש קרוב ואמיתי של נשים עם עצמן. זו הזדמנות לעצור את מרוץ החיים ולהקשיב לרחשי הגוף והנפש.

הגוף הנשי יודע כיצד ללדת באופן אינסטינקטיווי. ההיריון והלידה הינם תהליכים המונעים על ידי גוף ונפש המקיימים בניהם יחסי גומלין הדוקים.