חדש בבית אלה

קורסי התמקדות חדשים נפתחים...

הרשמה

רוצה להתעדכן?
הירשם/י לניוזלטר החודשי!

נגיעה אחת רכה שווה יותר מאלף מילים

"הנה אתה אחד ויחיד," אמרה אמא, " וגם אני אחת
ויחידה, אבל אם כעת אני אחבק אותך, אתה לא תהיה לבד, ואני לא אהיה לבד."
דוד גרוסמן מתוך הספר "חיבוק"  

כולנו כמהים להיות בקשר. אנחנו זקוקים לתחושת חיבור, שייכות והכרה. אנחנו שואפים למערכות יחסים שנוכל להרגיש בתוכן אמון וביטחון, לאהוב ולהיות אהובים ולדעת שאנחנו יכולים להיות שם כפי שאנחנו, ללא מסכות. 

ברקע, יש בנו פחד להתמסר, לסמוך, לחשוף את הפגיעות שלנו ולחוות כאב.  כשמשהו לוחץ על הכפתורים שלנו ומאיים על תחושת הביטחון שלנו נבחר באופן לא מודע בתגובה שתאפשר לנו לשרוד באופן הטוב ביותר עבורנו. לרוב נבחר באחת מן האסטרטגיות הבאות: הימנעות, סגירות ומופנמות, ריצוי תוך ויתור עצמי, או תוקפנות וכעס. לרוב אילו דפוסים שאימצנו בילדותנו כמנגנוני הישרדות, אלה הפכו עם השנים להתנהגויות אוטומטיות שחלקן מטיבות עמנו וחלקן פוגעות בנו על ידי צמצום הביטוי שלנו החוויה, החופש והיצירתיות.  

איך עושים שינוי בהתנהגויות אוטומטיות שהתקבעו במשך שנים רבות? איך מרחיבים תפישת עולם ואמונות יסוד שהשתרשו בילדותנו ומהווים מגבלה בבגרותנו?

איך מוצאים נתיב נכון לנו גם בסיטואציה שכזו?

...

... "זה לא בסדר!"  אני אומרת לו ומנסה להסביר לעצמי ולו מה כל כך הכעיס אותי. תוך כדי כך העין שלי קולטת פתאום את העיניים שלו ממוקדות במסך הטלוויזיה ששכחתי לכבות..

המילים שלא הספקתי להגיד נשארות תלויות באוויר. התנועה שהייתה בתוכי כלפיו נעצרת. מחכה לסימן ממנו שהוא עדיין איתי, מקשיב, פנוי.  כלום לא קורה.. שקט, שתיקה.

שוב אני לבד. בגוף שלי צומח הר של קרח. בתחתית הבטן שלי כיווץ של כעס ותסכול. זכרון לכל הפעמים שזה קרה בעבר. איתו, עם אנשים אחרים. הצורך שלי לגלות את הלב שלי, לגעת בלב שלו והתחושה שאין מי שיחזיר לי הד.

אני שומעת בתוכי את הקול הזה שאומר בייאוש: "שוב אני לבד, תמיד אשאר לבד. ככה זה". הכיווץ בבטן שלי מתחזק, אני מרגישה את הגוף שלי מתכונן לקום וללכת כמו שעשיתי אין ספור פעמים בעבר. אם לבד, אז לבד! העזיבה שלי בדרך כלל, השאירה בינינו ימים של טינה וריחוק.

אני כמעט קמה
, כמעט צועקת, כמעט בוכה ו...

כמו יד חזקה הודפת אותי, שבי. אל תברחי. קחי נשימה ותסכימי להישאר. אני מהססת. כמו מלחמה בתוכי לברוח או להישאר, להתייאש או לקוות..

נושמת.. תמיד אוכל לקום ולברוח.. נושמת ופונה אל עצמי, אל החלק הזה בתוכי שמרגיש שפגעו בו ומצפה ליחס אחר ולפיצוי: "אני שומעת אותך. אני מבינה אותך. את רוצה שיקשיבו לך, שיראו אותך, את לא מקבלת את מה שאת צריכה. זה כואב. את מאוכזבת. רצית שהוא ישמע אותך שהוא יבין אותך שהוא ייתן לך יד. אני מבינה אותך. לפעמים זה בודד להיות לבד.

בואי, אני אומרת לילדה הפגועה שבתוכי, אני אשב איתך עכשיו. אני יושבת בשקט על ידה, הר הקרח שבתוכי גדל עכשיו וממלא את כל הגוף שלי. חוסר אונים, עצב, יבדידות ועוד... כמה פעמים ביקשתי והסברתי ש.. הוא לא באמת הקשיב לי.

גל של בכי עולה, דמעות. אני לא מנסה אפילו  להילחם בהן. לא מנגבת אותן, לא מסתירה אותן. הן זורמות על הלחיים שלי ואני מסכימה להן. שוב נושמת ומסתכלת אליה. היא מושיטה לי
יד ואני לוקחת אותה ומחזיקה אותה קרוב ללב שלי. הבטן שלי קצת  מתחממת, משהו בגוף שלי מזדקף.

מבלי שאני יודעת איך ולמה, נשלחת היד שלי כמו מעצמה אל היד שלו. קצות האצבעות שלי נוגעות בקצות אצבעות שלו. בהתחלה המגע מהסס, מחפש, לא בטוח מה הוא רוצה להגיד. אפשר??? מותר? ??

זה בטוח להיחשף? להזדקק? לבקש תמיכה?

האצבעות שלי מגלות לאצבעות שלו חדר אחד מתוך הלב שלי. הן שואלות: "אתה מסכים להיות איתי?"

עכשיו הוא מסתובב אלי. האצבעות שלו אומרות כן. ..

הבטן שלי נמסה עוד קצת. היד שלי מעיזה עוד קצת
 משלבת את עצמה בידו. עכשיו שתי הידיים שלנו שלובות מחבקות ומחובקות. ברגע הזה, כל מילה מיותרת.

הבטן שלי נמסה עוד קצת. במקום  שהיה הר של קרח נהיה עכשיו אגם קטן ושקט. בתוך השקט הזה אני מוצאת את המילים שאני רוצה להגיד לו... העיניים שלו טובלות בתוך העיניים שלי.

קורס התמקדות
לומדים ליצור תקשורת אפקטיווית ונעימה, לבטא את מה שאנחנו חושבים, מרגישים וצריכים ומשיגים הקשבה והבנה,
לומדים להקשיב מהגוף ולדבר מהלב, לשים לב לפרטים ולתקשר מעבר למילים,
נושמים, נוגעים, מורידים מסיכות ומפלסים נתיבים חדשים להידברות, קירבה ושיתוף פעולה..

הירשמו כאן לסדנת היכרות ללא תשלום

חגית ספנסר | רח' השניים 6, כרכור | 052-8916931 | chagit@beitella.co.il | www.beitella.co.il