חווית הלידה והתמקדות - מאת שירלי רימון

חוותה וכתבה: שירלי רימון, מנחה בגישת התמקדות

 התחלתי לימודי התמקדות אחרי שינוי גדול בחיי האישיים, ובתקופה בה הבאת ילד נוסף לעולם הייתה שאלה מרכזית עבורי. במהלך לימודי ההתמקדות, העמקתי את ההבנות שלי לגבי דברים חסומים בי, קשיים, מצבים בעבר שטרם נפתרו, ואשר הקשו עלי בקבלת ההחלטה.  ככל שלמדתי להעמיק בתהליך ההתמקדות, ולהתמודד באומץ עם כל מה שעולה, התשובות החלו להגיע. ועימן גם ההיריון.

במהלך כל ההיריון הקפדתי להתמקד אחת לשבוע. זו הייתה חוויה גופנית ונפשית מרתקת עבורי. בכל התמקדות, ולא חשוב באיזה נושא או שאלה התמקדתי, הרחם היה מאד נוכח. כמו היה חלק מממני, שדרש את מקומו וחיווה דעתו ותחושתו בכל נושא בו בחרתי להתמקד. ככל שתהליך ההתמקדות הפך להיות לטבע שני שלי, כך גם היכולת להבין תחושות גופניות ולחוות אותן  תוך קבלה ואמפטיה התחדדה. זה הפך את ההיריון לחוויה מאד משמעותית עבורי.

ככל שהתקרב מועד הלידה, הבנתי כי קיים בי חשש גדול מהכאב הפיזי הכרוך בכך. את ילדי הראשון ילדתי בניתוח קיסרי אלקטיבי, כך שבעצם לא חוויתי צירי לידה, וידעתי, שאני לא מתמודדת טוב עם כאב פיזי. כאשר התמקדתי על הלידה, היה מסר ברור מהגוף על הצורך לשחרר, להקשיב. הדבר המרכזי שהגוף רצה ממני זו הקשבה ואמפטיה ועלה גם חשש שאהפוך את כל הלידה לסיוט. החלטתי להקשיב לגוף ולשחרר. לא הייתי בטוחה מה זה אומר, אבל מרגע שהקשבתי לחלק בי שחושש, והפסקתי להזדהות איתו אלא רק לקבל את זה שהוא קיים כחלק בי, כבר הרבה פחות חששתי מן הלידה. התמלאתי ציפייה לקראת ההתמודדות.

זכרתי, כי במפגש עם אן וייזר קורנל, היא סיפרה לנו על התמקדות שלה בכאב. במהלך שהות שלה ביפן היא נכוותה באופן קשה, ובעת ההמתנה בתור לרופא היא התמקדה בכאב על מנת להקל על עצמה. הרחבתי קצת את הקריאה בנושא, ולאט לאט הרגשתי יותר ויותר מוכנה לקראת הלידה.

הלידה החלה יום לפני תאריך הלידה המשוער. באותו בוקר הייתי בקורס ההסמכה להתמקדות, מובן  שהתמקדתי על הלידה. חזרתי הביתה לנוח ואחרי שעתיים הייתה ירידת מים. בשעה שמונה בערב החלו הצירים והם נמשכו עד למחרת בשעה 12:00 בצהריים, אז באה לעולם בתי.

עם תחילת הצירים התחלתי לתרגל את ההתמקדות בכאבים שהחלו להתחזק משעה לשעה.  הייתי  מרוכזת כל השעות הארוכות הללו בדבר אחד: בתחושות שהגוף שלי מעלה. מכיוון שמדובר היה בהרבה שעות (סה"כ 16 שעות צירים), פיתחתי שיטה כיצד להתגבר על הצירים, כל פעם שהם הגיעו. הקפדתי על נשימה עמוקה וממוקדת לאורך כל הזמן, ועם הגעתו של ציר, שחררתי את כל הגוף והפניתי את כל תשומת הלב לכאב הספציפי. ניסיתי לדמיין אותו, ניסיתי לתאר אותו במילים, דיברתי אליו ואמרתי לו שאני לא רואה בו כאב, אלא רק תחושה גופנית, שמכילה בתוכה הרבה מאד, ואשר בזכותה גם תצא בתי לעולם.

החוויה הייתה אדירה. מעולם לא הרגשתי מחוברת יותר לגוף שלי וללב שלי כמו בשעות הארוכות הללו. לא הרגשתי כאב, הרגשתי עוצמה גופנית והרגשתי רצון של משהו פנימי להשתחרר החוצה.

מכיוון שלא צעקתי, לא התלוננתי, וכנראה גם קרנתי מאושר במהלך כל השעות האלו, המיילדות בחדר הלידה לא חשבו שהלידה מתקדמת. אמרתי להן שאני בטוחה שהפתיחה מתרחבת והן כמעט לא רצו לבדוק. הן השתאו כשראו שאני בפתיחה של 5 ס"מ, מבלי שהראיתי אף סימן לכאב. לא הרגשתי צורך לקחת משככי כאבים ואפידורל. אני זוכרת בבירור שאחת המיילדות אמרה לי "מעולם לא ראיתי כזו יולדת זוהרת בשלב הזה, איפה הצרחות?".

בשלב מסויים במהלך הלידה היינו צריכים לקבל החלטה אם לעבור לניתוח קיסרי או לא , כי היה חשש שחבל הטבור נכרך לה סביב הצוואר. גם בשאלה זו התמקדתי. ראיתי אותה בבירור. המילה "ניתוח" הרגישה נכון בגוף, הביאה הקלה משמעותית לתחושות המורגשות החזקות שהיו לי בלב באותם רגעים.  בשעה 12:00 נכנסתי לחדר ניתוח, ובשעה 12:20 נולדה נטע.

במהלך כל הניתוח בכיתי וגם שעתיים אחריו לא הצלחתי להירגע. הצוות הרפואי לא הבין למה דווקא כשהכאב נרגע והכל בסדר, דווקא אז אני בוחרת לבכות. אמרתי להם שזה בכי של אושר, אבל זה היה כל-כך הרבה יותר.(...) זו הייתה תחושה חזקה של כוח, של חיבור, של עוצמה נפשית ופיזית, של דרך מדהימה שעשיתי עם עצמי ברבדים שונים של מודעות.  זו הייתה ידיעה מאד ברורה שכמעט הכל יכול להיות יותר קל ויותר נכון, אם מוצאים את הדרך לחוות אותו בגוף ובנפש כאחד. וזו המתנה לחיים שקיבלתי מההתמקדות.

לפרטים והרשמה ללימודי התמקדות צרו קשר