אכילה רגשית
פעם, אנשים היו אוכלים כשהיו רעבים. אכלו עד ששבעו, אכלו לפי הצרכים של הגוף.
היום, האוכל הפך להיות סוג של בילוי, אוכלים כי זה טעים, אוכלים כי זה מנהג חברתי וגם... אוכלים כדי להדחיק רגשות לא נעימים.
איריס, אישה באמצע החיים, זוכרת את עצמה עושה דיאטות כל חייה. היא מגיעה לטיפול בשיטת התמקדות במטרה למצוא דרך חדשה לרדת במשקל ולשמור על יציבות גופנית ונפשית.
איריס משתפת: "יש לי יחסי אהבה ושנאה עם האוכל. הוא החבר הכי טוב שלי וגם האויב הכי גדול שלי:
כשאני עצובה, הוא מציל אותי מטביעה בדיכאון,
כשאני כועסת, הוא מגן עלי מפני התפרצות בלתי נשלטת,
כשאני מתוחה, הוא מספק לי חיבוק חם ונעים.
...
איך זה קורה לי? איך זה משתלט עלי? אני לא מבינה!
אני מתחילה לשים לב לבעייה רק כמה רגעים אחרי שאני אוכלת. אז מתחילים לנקר רגשי האשמה ותחושת הכישלון. שוב בגדתי בגוף שלי, שוב לא הצלחתי לעמוד בהחלטה שלי, שוב אני מרגישה חוסר אונים וריקנות. קצתי בכל הדיאטות, שבעתי מתוכניות ההרזייה וההבטחות הלא ממומשות. התעייפתי מהמאבק המתחולל בתוכי, אני רוצה לנוח..."
בריאות, איזון ואהבה עצמית
לומדים להקשיב לגוף ולשמור על משקל מתאים בשיטת התמקדות
אני מנחה את איריס למצוא לעצמה תנוחה נוחה, לקחת את הזמן פשוט לנשום בשקט כמה רגעים, ללא מאמץ. הנשימה עוזרת לה להעביר את תשומת מן העולם החיצוני אל העולם הפנימי. התשובות נמצאות בפנים.
בהדרגה הנשימה נעשית שקטה יותר, אפשר כבר לשים לב לתחושות הפנימיות.
אני מציעה לאיריס להזמין את הגוף שלה לספר לה איך הוא חש כרגע בקשר לכל הנושא הזה של האוכל. ההזמנה המתייחסת לגוף ברגע הזה מאפשרת לרבדים נוספים להיפתח, רבדים שמעבר ומתחת לכל ההבנות הישנות: רגשות, תחושות, דימויים, זיכרונות...
הפנייה אל הגוף חדשה עבור איריס. עד כה היא העסיקה את ראשה בחיפוש אחר פתרונות. החיפוש הזה התיש אותה והיא שמחה לפנות למקומות חדשים.
איריס פוגשת בפנים תחושה של מועקה באזור החזה, כמו אבן גדולה...
בואי תזמיני אותה לשתף אותך איך היא מרגישה, אני מציעה.
היא (התחושה, האבן ) כועסת, מאד כועסת עלי שאני אוכלת ללא אבחנה, משתפת איריס.
אני משקפת לאיריס שפועלים בתוכה עכשיו שני חלקים המשתתפים בדיאלוג: חלק שכועס מתוך תחושת המועקה שבבית החזה ויש עוד חלק, אשר הכעס מופנה כלפיו. זהו החלק שאוכל...
בואי תדמייני שאת לוקחת צעד אחד אחורה כדי להיות עם שני החלקים האלה. תנשמי למרווח שבינך לבינם ותשבי איתם קצת בשקט, באמפטיה, ללא שיפוט.
הצעד הזה משחרר נשימה של הקלה. אין צורך להיאבק על המקום, אין צורך להתחרות על תשומת הלב, אפשר פשוט להיות עם שניהם.
איריס יושבת בשקט, קשובה לגופה, נושמת ומרחיבה כך את המיכל שבתוכה, מודעת לדינאמיקה המתחוללת בין שני חלקים המבקשים להגן עליה, כל אחד בדרכו.
עכשיו עולה זיכרון. ילדה קטנה אוטמת את אוזניה כדי שלא לשמוע את צעקות הוריה שרבים בניהם. הילדה יושבת קפואה במקומה והבעה של מצוקה על פניה. דמעות יורדות מעיניה של איריס.
תגידי לה שאת רואה אותה... ספרי לה שאת רואה את המצוקה שלה... אני מציעה
איריס: קשה לה כשהם צועקים... זה מפחיד אותה... היא דואגת...
תגידי לה שאת שומעת אותה... שאת שומעת כמה שזה מפחיד עבורה.. תגידי לה שהיא כבר לא לבד עכשיו... תני לה לחוש שאת כאן בשבילה.
אנחנו יושבות בשקט. איריס, אני והילדה שבתוכה. איריס מניחה יד על בית החזה שלה: " זה כאילו שאני נותנת לה יד עכשיו" היא אומרת.
בהדרגה, המועקה שהייתה נמסה, במקום האבן שהייתה, נפתח עכשיו חדר בתוך הלב. בתוך החדר הזה היו כלואים הרבה זמן עצב, דאגה, חשש. הרגשות האלה היו גדולים ומפחידים עבור איריס הילדה והיא פיתחה באופן לא מודע מנגנונים שיגנו עליה. כמו אכילה למשל...
בעזרת ההתמקדות, איריס לומדת בהדרגה להיות בקשר עם גופה, להתקרב אל הרגשות שהדחיקה, להקשיב לקולות הפנימיים באמפטיה.
לסיום, איריס מבטיחה לשמור על קשר עם הילדה שבלבה. היא מזמינה אותה לשתף אותה כשהיא מרגישה לבד ובמיוחד רגע לפני שהיא הולכת לאכול...
בואי ללמוד איתנו ב קורס התמקדות
או, תני לעצמך מתנה של טיפול אישי המשלב התמקדות עם גישות נוספות.
לפרטים נוספים, צרו קשר.
