סיפור הלידה של דורין - לידה שנייה בעזרת התמקדות, בהשראת נשים חזקות

ביום רביעי בבוקר ה- 13/1/10 נולד בני, הדר-הרי, בהתרגשות גדולה.
אותה התרגשות, אשר הביאה אותי לספר לכל מי שרצה לשמוע, את סיפור הלידה שלי.
זו הלידה השנייה שלי. בבית חיכתה לי, בתי בת השנה ו-8 חוד', ילי.
לאורך שני ההריונות תרגלתי יוגה לנשים בהריון בהדרכת בעלי, שגיא.
את בתי הבכורה ילי, ילדתי עם המון פחדים, בבהלה גדולה ובסופו של דבר, בחסדיו של האפידורל.
לקראת הלידה של בני השני הדר, החלטתי להשקיע בהכנה ללידה. רציתי ללדת לידה טבעית, רציתי לחוות את גופי פועל כפי שהטבע יצר אותו. הבנתי שאני זו שצריכה ויכולה "להתוות" את הלידה שלי. וכך היה.
קבעתי פגישה עם מדריכת הכנה ללידה ברוח היוגה. הקשבתי, קיבלתי טיפים מאוד יפים. אולם כשבדקתי עם עצמי מה הכי נכון לי, עלה במוחי שם של אישה מדהימה שהכרתי בעבר: חגית ספנסר. ידעתי שחגית מחכה לי על מנת להוביל אותי בהשקט ובבטחה למסע הלידה שלי. עם חגית נפגשנו, שגיא ואני, באמצע שבוע ה-38 (!) להריון, והוקסמנו מרגע כניסתנו ל"בית אלה".
שם למדתי שאפשר לחיות בשלום ובאהבה עם הצירים, לקבל ולהתמודד איתם הכי נכון שניתן. עברנו תחנות שונות, בהן תרגלנו מפגשים עם הצירים. כמו כן, עשינו מעין מדיטציה ברוח התמקדות. בדמיוני פגשתי את כל הנשים החזקות בחיי (סבתותי, אמא, אחות, חמות) ושאבתי מכוחן ומניסיונן השראה כיצד לעבור את החששות והכאבים.
כשבוע ימים לפני הלידה היו לי צירים ולא הרגשתי! המוניטור העיד על כך, ולי נותר רק להאמין שזה אפשרי "לחיות עם הצירים". הנה אני מתפקדת, עובדת, נוהגת, מטפלת בבתי הקטנה עם צירים. עובדה זו אפשרה לי להיות עם הצירים מבלי להילחם בהם, לקבל אותם בידידות. וכאן חל המהפך באופן בו התכוננתי לבואי אל חדר הלידה. במקום לפחד, לנשום עמוק, לקבל ולאהוב. כן, את הצירים!! כבר לא פחדתי מהם כמו בלידה הראשונה. תרגלתי בבית יחד עם הכדור הגדול, תנוחות אפשריות להקלת הכאב בזמן ציר. המפגשים אצל חגית חיזקו את הביטחון שלי בעצמי והעצימו אותי לקראת הלידה. ידעתי שהפעם אני עומדת לעבור חוויה עצומה ומדהימה. כמו כן, לאורך הלימוד וההכנה האמנתי שבורא עולם מלוה אותי ושומר עלי.
בבוקר יום רביעי, לאחר לילה של צירים, בו בעלי ואני הפגנו אותם בסבלנות ובעיסוי הגב התחתון, הגענו לבי"ח. שעה 7:00 הגעה עם פתיחה של 4 ס"מ. הייתי גאה בעצמי שהצלחתי למשוך את הזמן ולהישאר בבית, תוך כדי בקשה גם מהתינוק שבבטן להתאזר בסבלנות...
ואז החלה "העבודה". שיננתי לעצמי כי בעלי ואני מגיעים לסוג של עבודה: להתמודד עם כאבי הצירים בכל הטכניקות שלמדנו מחגית, תהליך שבסופו של דבר יפגיש בינינו לבין התינוק שלנו. נכון שרק המחשבה הזו כבר מפיגה חצי מכמות הצירים? אצלי זה עבד.
כ-3.5 שעות של ידידות אמיצה וסובלנית שהפגנתי כלפי הצירים, עברו במהירות. בפתיחה של 6 ס"מ, הסכמתי לפקוע את המים, כיוון שעד כה זה לא קרה מעצמו.
ואז, הלידה התרחשה בזריזות. רציתי לעצור הכל ולומר: "רגע! לא למהר... טוב לי, אני עדין בקונטרול"...אבל, הדר כבר אותת לדחוף החוצה. הלחץ בתעלת הלידה היה עצום והתחלתי להתרגש בעוצמות שהתבטאו בצרחות של שמחה וגם בהלה, כי המפגש ממשמש ובא. נשמתי, נשפתי, בעיקר צעקתי וצרחתי (מאוחר יותר תספר לי חברה שהצעקות סייעו בדחיפת התינוק) ואז הוא הגיח החוצה אל העולם. זהו! ילדתי!!
הודיתי לבורא עולם, לשיליה שהזינה את תינוקי משך 9 חודשי ההיריון ולנשים החזקות בחיי שנתנו לי השראה לתהליך המופלא "לידה".

לתיאום פגישת הכנה ללידה בעזרת התמקדות את מוזמנת ליצור קשר

סיפורי לידה נוספים

הכנה ללידה - קורס פרטי להכנה להריון והכנה ללידה

סדנאות העצמה לנשים - נשים נפגשות באוהל האדום