סיפור הלידה של שני: טיפול בפחדים באמצעות התמקדות והרפייה על רקע של לידה ראשונה מוקדמת
כשמתכוננים ללידה שנייה או שלישית, (או רביעית... ) כדי לבדוק איזה חוויות אנחנו נושאות איתנו מהלידות שכבר עברנו. האם אלה חוויות שבונות את הביטחון והאמון שלנו ביכולתנו ללדת, או אולי אנחנו נושאות עימנו זיכרונות המחלישים אותנו ומעלים בנו ספק לגבי כישורנו הנשיים...
פגשתי אישה אשר בכל פעם שנזכרה בלידת בנה הבכור, עלה זיכרון הריח של בית החולים... אישה אחרת זכרה הטיב את קולה הכועס של המיילדת וכך אפשר לתת רשימה ארוכה של זיכרונות המלווים אותנו מהלידות שלנו ומפריעים לנו להיות במיטבנו.
שני פנתה אלי, לטיפול, בשבוע ה – 15 להריונה. ברקע: חווית ההיריון הקודם שהסתיימה בלידה מוקדמת של פג בשבוע 28 ... היום הפגית ששקלה אז בקושי קילו וחצי, הנה ילדה בריאה ונורמאלית. אבל אז, זה היה מאד טראומטי ושני חוששת מלידה מוקדמת גם בהריון הזה. מה שמוסיף לרמת המתח הוא מעקב ההיריון הצמוד לו היא זוכה כאישה המוגדרת כ - "הריון בסיכון גבוה", מעקב הכולל תשומת לב רפואית אינטנסיווית שמעצימה את הפחדים. שני הגיעה עם תסריט שלילי מפורט, מתח מצטבר ודמעות בעיניים.
תהליך הליווי של שני כלל תרגול התמקדות והרפייה לשימוש יומיומי, עיבוד חווית הלידה הקודמת, שחרור אשמה ודאגה, חיבור אל העובר ותרגול הקשר איתו, הכנה לקראת לידה חדשה תוך כדי חיזוק הביטחון והאמון של שני בעצמה.
הפגישות עם שני נמשכו במהלך ההיריון כמעט עד לחודש התשיעי כאשר בשבועות הראשונים נפגשנו אחת לשבוע וככל שההיריון התקדם ריווחנו את המפגשים. בפגישה הראשונה הסברתי לשני איך השיטה עובדת. הבהרתי לה שיש לה בחירה מליאה במשך כל זמן הטיפול לגבי כל מה שקורה ולכן היא לא צריכה לחשוש שיקרה משהו שאינה מוכנה לו...או שתחשוף משהו שלא מתאים לה. המידע הזה מאד הרגיע אותה מאחר שאחד הפחדים שלה היה לאבד שליטה..
על רקע זה אמרתי לה גם שהיא יכולה לבחור ולהישאר בעיניים פקוחות או לעצום אותן רק כשזה יתאים לה. הנחיתי אותה להרפייה באמצעות נשימות. הזמנתי אותה לקחת את תשומת ליבה אל הגוף שלה ולשאול אותו מה הוא מבקש ממנה עכשיו. ההנחה שלי היא שהגוף חכם והוא יודע הכי טוב למה הוא זקוק. צריך רק להקשיב לו. ערכנו שיחה בהרפייה. זו שיחה שמתקיימת כאשר המודעות והביקורת השכלית נחים וכך נפתחת הזדמנות לתכנים מהלא מודע ומן הדמיון לבוא לידי ביטוי. הגוף של שני "ביקש" מנוחה והרפייה באמצעות מים. שני דמיינה את מהלך השבוע העתיד לבוא באופן שבו היא עובדת רק חצי מן השעות שהיא רגילה, ומאפשרת לעצמה מנוחה בצהרים. בנוסף,כל יום, לפני השינה שני דמיינה את עצמה באמבטיה חמימה עם שמנים שהיא אוהבת ותוך כדי ההתרגעות במים היא דמיינה את הגוף שלה נירגע ומתחזק. שני הבינה בפגישה הזו שהיא צריכה להאט את קצב העבודה שלה וגם לאפשר לעצמה להרפות את גופה במים.
בפגישה זו שני עדיין לא הייתה מוכנה "לפגוש" את העובר שלה...עדיין הגנה על עצמה מהתקשרות אתו...
במהלך הפגישות הבאות שני יצרה בהדרגה תסריט חדש להריון וללידה שלה. בכל שבוע היא יצרה את הסרט של השבוע שעתיד לבוא. התסריט כלל מידי שבוע פרטים שונים ומגוונים מתוך סרט החיים שלה. במהלך הפגישות צפו נושאים שונים שמהווים מקור מתח בחיים של שני. היחסים שלה עם ההורים שלה...הזוגיות שלה...הביקורת העצמית שלה...בחלק מן המפגשים שני ניהלה שיחות דמיונית עם בן זוגה ועם הוריה כהכנה לשיחה שאותה יזמה אחר כך במציאות ככלי לשיתוף והעמקת התמיכה. כל השיחות היו "שיחות בהרפייה" שבהן שני יכלה להרשות לעצמה להתבטא באופן מלא וחופשי והביאה גם את החלקים הפחות מודעים שלה לידי ביטוי.
בשלב שבו העמיק ביטחונה של שני היא נפתחה לאפשרות לחזור לזמן עבר לתקופת הלידה המוקדמת, תקופה שהייתה מלווה במתח וכאב. שני נשאה אתה רגשי אשמה כלפי ילדתה הבכורה על לידתה טרם זמנה , רגשי אשמה שהחלישו את האימהות שלה והכבידו עליה. בתהליך של חזרה לעבר, שני סלחה לעצמה וגם הבינה מילדתה הבכורה איזה מתנות היא קיבלה בזכות החוויה שעברה.
ככל שההיריון התקדם נפתחה שני גם לאפשרות להתבונן בעובר שלה ולשוחח איתו "שיחה בהרפייה" תקשורת זו עם העובר עזרה לשני להירגע וטיפחה את האמון שלה בעצמה ובעובר שלה.
לקראת סוף ההיריון החלה שני לדמיין את הלידה שלה כאשר העובר כבר גדול ומוכן להיוולד...
סיכום: שני ילדה במזל טוב בשבוע 37. ההיריון שלה שהיה רצוף אתגרים מתחילתו גם על רקע חווית ההיריון הראשון וגם על רקע ליווי צמוד מאד של רופאים. למרות זאת שני בחרה להימנע מליפול למלכודת של הפחדים...היא נעזרה בדמיון מודרך וב – NLP כדי להרגיע את עצמה ולטפח את האמונה והביטחון העצמי. בנוסף שני העמיקה את המודעות שלה ביחס למיגון גורמי המתח בחייה ורחשה כלים לטפל בהם.
לתיאום פגישת הכנה ללידה בעזרת התמקדות , הרפייה, דמיון מודרך ו- NLP - את מוזמנת ליצור קשר
סיפורי לידה נוספים
